joie de vivre. This time he replied: No, but rather so as not
to unsettle my own.
112
הקיתש המכוחל גייס
םירפס תמסרפמ איה ןיאש םושמ ,לבתב המכחה השאה יהימ עדוי אל דחא ףא
.תושונאה םודיקבש תלחותה רסוח הל ריהנ יכ רעשל ןתינ .הימדקאב הצרמ וא
אוה קיחרה ךא ,ליימיאב םכח שיאל תויפוסוליפה יתולאש תא יתחלש םעפ
,ליימיא תבותכב ותומכש ןואגל תלעות ןיא ילואו .יל בישהל ידכמ תואר
םאה וינפב יתיהת ,ףסונ בתכמב .בותכו אורק דומלל חרט אל ףא ילואו
םעפב .ייח תחמש רערעתת אלש ידכ ,יתבוטל ותניב יזר תא ינממ ךסח
.ילש וז רערעתת אלש ידכ אלא ,ואל :הנע וזה
113
The Stranger
They called him “The Stranger.” He was outraged: But I
am no stranger at all! I am familiar, well-liked even! It is
you who are the strangers!
The seasons passed and he grew resigned to his foreign-
ness and to being known as “The Stranger.” And then, when
he had become as familiar as a household member, they
could not understand why that was his name and thought
him peculiar because of it.
114
רזה
םתא !דוהא ףאו ,ינא רכּומ !ללכ רז ינניא יכו :םערתמ היה אוה .רזה ול וארק
!םירזה
ןב היהשמ ,זא-וא ."רזה" ארקתהל דמלו ותורז םע םילשהו תונועה ופקנ
.ךכ לשב גירחל והובשחו ויוניכ הז עודמ וניבה אל ,תיב
115
The New Mother
While pushing her baby through the park in a stroller, a
new mother met her friend. The mother urged: Look at the
baby! These are his two eyes, and this is his forehead, and
there is his nose! Her friend observed: And that voice—
that is the voice of him crying.
116
הירטה םאה
:םאה הריצפה .התרבחב הירט םא השגפ ,ןגב קוניתה תלגע תא העיסמ הדועב
לוקו :התרבח הריעה !ופא ןאכו ,וחצמ הזו ,ויניע יתש ולא !קוניתה תא יאר
.ויכב לוק והז — הז
117
The Hunter
Rifle shouldered, the hunter balanced his stance, enlisted the
full dexterity of his agile feet, and minced along with the
utmost delicacy. But the dry leaves under his feet crackled
as they crumbled, announcing his arrival far and wide. He
perfectly mimicked the slinking of a wild cat, but in vain.
The commotion he produced charged ahead and scared
off the deer and rabbits and tree fowl. The hunter searched
for bare earth on which he might tread, but found none.
Perhaps every foot of the forest floor was covered with dry
foliage. Or perhaps that is what the hunter imagined as he
deliberately stepped on the fallen autumn leaves.
118
דייצה
תולקה וילגר תונמוימ אולמ תא רזא ,ולקשמ דייצה הוושה ,ףתכומ והבורשכ
םתורבתשהב ושיערה וילגר תחת םישביה םילעה םלוא ,תיאליע תוּכּרב ףפטו
ונואש .אוושלו ,רבה-לותח תובנגתה תא תומלשב הקיח .םיקחרמל ואוב ורשיבו
דייצה שפיח .תורמצה תופוע תאו םיבנראה תאו םיאבצה תא סינהו וינפל טעש
רעיה תפצרב לעש לכ היה ילוא .הּאצמ אלו הב ךורדל הפושחה המדאה תא
ךרדש ךות ושפנב דייצה ול המיד ךכ ילואו .םישבי-םילע םישבי-םילע הסוכמ
.ןווכמב תכלשה לש םירזופמה הילע לע
119
The Patient
They tied an apron around the patient’s waist and were
about to administer a medication developed exclusively for
him, but the spoon they provided was riddled with holes.
They shaped the medication into a tablet, but it was too
bitter and large and coarse for him to swallow. As a result
of the inadequate care, he lost his temper and declared he
would never again fall ill.
120
הֶלוחה
הדמעוהש ףכה ךא ,ורובע קר החתופש הפורת ול תתל ורמאו רניס הלוחל ורשק
הפורתה תא וסמכ .םירירח הבוקנ התיה הסימתה תא הב תותשל ותושרל
תובקעב .העלובל לכויש ידכמ התרוצב הסגו הלודגו ,הרמ התיה וז ךא ,תילבטב
.דוע הלחי אל יכ זירכהו זגרתה ,יוקלה לופיטה
121
The Countess’s Table
In the large hall stood a massive chestnut wood table
carved by a foreign carpenter, which had never once been
dined upon. Every year, the countess commissioned three
esteemed carvers to adorn the table, and gave the best of
them a lavish prize. As the wooden surface filled up from
year to year, the competitors endeavored to engrave more
glorious yet also more delicate and subtle carvings than
their predecessors, limited only by the remaining space.
Thus the work became so demanding that only the most
skilled and exacting of men could perform it. On the jubi-
lee year, despite the participation of the two most talented
carvers in the world, the winner was the third contestant,
who, after his adversaries had finished, coated the table
with a layer of clear varnish and did nothing more. The
year after that, the prize was shared by three porters for
cutting the table into three sections and hauling it away.
122
תנזורה לש הנחלוש
ודועמש ,ירכונ רגנ תכאלמ ,םידממ-םוצע ןומרע ץע ןחלוש בצינ לודגה לכיהב
ףלגל םיכרעומ םיפלג השולש תנזורה הנימזה ,הנשב הנש ידמ .הדועס אשנ אל
ץעה חטשמ אלמתהש לככ .יתרקוי סרפ הקינעה םהבש חלצומלו ,םירוטיע וב
םיקד םג ךא םיראופמ םיחותיפ טורחל םירחתמה וצמאתה ךכ ,םינשה ךרואל
דע תינשרודל הכאלמה הכפה ךכ .רתונש ללחה תולבגמב ,םהימדוקמ םינידעו
לש םתופתתשה ףא לע ,לבויה תנשב .םדאבש ןקיידהו ןמוימה קר הל לכי יכ
ןחלושה תא םהירחא הפיצש ,ישילשה הכז ,לבתב םירשכומה םיפלגה ינש
השולש סרפב וקלחתה ,הירחאש הנשב .ףסי אלו הפוקש הכל לש הבכשב
.הצוחה והובחסו תוסורפ שולשל ןחלושה תא וכתחש לע ,םילבס
123
The Ultimate Horror of Being
Ever since the nightmare birds left our garden of slumber,
we no longer like to sleep. We yearn to be nightmare-ridden
again. Upon the advice of an old book, we placed crumbs
of mandrake under our tongues, hoping to regain our in-
cubus. We do not wish the horror of our being to reach its
height in daylight.
124
היווהה תמיא איש
ונא םיפסכנ .דוע ןושיל םיבהוא ונניא ונתנש ןג תא טויסה ירופיצ ובזע זאמ
הווקתב וניתונושל תחת אדוד ירוריפ ונחנה ןשונ רפס תצעב .טייתסהלו בושל
.םויה רואל האיש לא עיגת ונתייווה תמיאש םיצור ונניא .ההלב םולחלו בושל
125
The Mayor’s Dream
In the mayor’s dream, he performed an unveiling and found
a ribbon beneath the veil, then he cut the ribbon only to
reveal another veil to lift, and beneath it yet another ribbon
to cut. Behind him all the residents waited, and in front
stood the city, empty and virginal, all its lights twinkling,
longing to be bustling. Only the mayor’s wife resided there,
lying in their empty bed in their empty home.
126
ריעה שאר םולח
טרסה תא היה רזוגו ,טרס היה ויתחתו טול היה ריסמ ,ריעה שאר םולחב
,םיבשותה לכ וניתמה ובגב .רוזגל טרס דוע ויתחתו ריסהל טול היה וירוחאמו
תשא קר .ןואסִל תפסכנ ,םיקולד היתורואו תילותבו הקיר ריעה הדמע וינפלמו
.קירה םתיבבש הקירה םתטימב העורש ,הב הנכש ריעה שאר
127
Notoriety
Through practically no fault of my own, I became noto-
rious the world over. It began with stubborn rumors, de-
volved into various ugly tales and an expansive assortment
of blaring injustices falsely attributed to me in the absence
of a proven culprit, since my prior dubiousness had already
made me suspect, and each accusation merely hardened
public opinion and fertilized the soil for the next one. Ev-
erywhere I went, my notoriety preceded me to wallow in
the mud and blacken, and when people encountered me,
their beliefs about me were so untruthful and defamatory
that they cannot be tolerated by ink on paper.
One day I was lucky enough to meet a beautiful girl
who had somehow not heard the slanders about me, and
surprisingly, I was even able to charm her. After spending
an evening together, I was struck by the realization that
sooner or later it was inevitable that she would find out
the horrors attributed to me, and that she would eventu-
ally become convinced of their veracity and be lost to me.
Having nothing left to lose, therefore, and being despised
for committing severe transgressions in any case, I raped
her and buried her alive.
128
הצמישה
תועומשב ליחתה הז .דלחה יבחרב הצמישל יתעדונ ,יתמשאב ןיטולחל אלש
לש ףקיה-בחר ףסוא ,תורעוכמ תולילע ינימ לכ ידכל לגלגתהו ,תושקיע
תמדוקה יתוקפקופמו תויה ,חכומ םֶשא תילב ילע ולפטוהש םיקעוז תולווע
תא הרפמו להקה תעד תא רימחמ קר םושיא לכ היהו ,יתוא הדישחה רבכ
ץובב לאגיהל ידכ ינפל ךלה ערה ימש ,יתינפש לכב .אבה םושיאל עקרקה
שחכו עלב ירבד וליפא יתודוא לע ובשח רבכ יב ולקתנ תוירבהשכו ,ריחשהלו
.םלבוסי אל ריינה יכ דע ,םיכרפומ הכ
העיגה אל המ םושמ רשא הפי הרענב יתשגפו ילזמ ילע רפש םימיה דחאב
יוליב ירחא .ימסק תא הילע ךלהל ידיב חלצ ףא ,אילפמבו ,הערה יתביד הינזאל
רחואמב וא םדקומבש ךכמ סונמ ןיא יכ הנבותה ישארל הבנגתה ,וידחי ברע
ןתותימאב ענכתשת רבד לש ופוסבו ,יל תוסחוימה תועווזה תא איה הלגת
םירומח תונוועב אונש יתויהבו ,דיספהל המ אופא יל רתונ אל .יל דבאתו
.םייח היתרבקו היתסנא ,אליממ
129
The Bridge Builder
Does not cross the bridges. Wades in knee-deep to build
them, covered with mud, and has a perpetual cold.
130
םירשגה יאנב
אוה דימת ,ץובב לאוגמ ,םתונבל םייכרבה דע לבוט .םירשגה תא הצוח וניא
.ןנוצמ
131
The Wheelbarrow Driver
Without the wheelbarrow, the wheelbarrow driver cannot
carry his loads. In fact, his work is dependent on the wheel-
barrow’s wheel, and the wheel, in turn, relies on each of its
spokes. However, even if all of the wheel’s spokes should
prove sturdy for the wheelbarrow driver—still the axle
must not become loose on the wheel.
132
הצירמה גהנ
היולת ,השעמל .ויתואשמ תא תאשל הצירמה גהנ היה לוכי אל ,הצירמה ילב
םא םג ,םרב .וירושיחמ דחאו דחא לכב ןפואהו ,הצירמה ןַפואב ותכאלמ
ףפורתיש רוסא זא םג — הּנָּפוא לש וירושיח לכ הצירמה גהנל ןתיא ודמעי
.וריצ ןפואה לע
133
The Drunkard Father
After sundown my father leaves the public house, intoxi-
an enormous beast that blankets the town, its legs the pil-
lars of smoke from the factory chimney where my father
works. Not infrequently, when he came home, he would
take his rifle, walk out onto the balcony, and try to snipe
the eye of the monster, whereupon the pigeons would flut-
ter and alight at the sound of gunfire, and the neighbors
would call the police.
When I was a child, my mother told me that everyone
had a drunkard as a father. Even if they don’t drink? I asked.
—Indeed. —Even orphans? —They too. I thought she said
that to console me, but now I know my mother was right.
134
ןייתשה באה
ויניעב המדנ הלילהו ,חזרמה תיב תא יותש יבא אצוי שמשה תעיקש ירחא
תורמית הילגרו ,התוסכל ריעה לעמ הבצייתהש המוצע היח לש רוחשה הנוחגל
לטנ ,התיבה רזחשכ ,םעפ אל .דבוע יבא ובש תשורחה-תיב תובוראמ ןשעה
ורועינ םינויהו ,וזה תצלפמה ןיעב ףולצל הסינו ןוקלבה לא אצי ,הבורה תא
.הרטשמ ונמיז םינכשו ,יריה לוקל וחרפו
?היתשמ אוה רזנתמ םא םג .ןייתש בא םלוכל יכ ימא יל הרפיס יתודליב
ךא ,יִנֵמֲחַנְל תאז הרמאש יתבשח .םהל םג — ?םימותיַל םגו — .ןכא — .יתלאש
.הקדצ ימאש עדוי ינא תעכ
135
The Fawns
The fawns rarely come out to graze near our home, as ten-
der and lovely as they are, and our dog always lashes out
and scares them back to the trees. But how are we to in-
tervene and stop him? That is his way. Even under such
simple circumstances, one’s heart breaks. Ultimately, one
resolves to restrain one’s beloved dog, albeit sorrowfully,
if only out of confidence that he will forgive.
136
םירפועה
דימתו ,םה םיפיו םיכר הכ ,ונתיב דיל תוערל םיאצוי םירפועהש אוה רידנ
יהוז ?תאז רוסאנו ברעתנ הכיאו ,םיצעה ןיב לא הרזחב םשרגל ונבלכ חלתשי
ובלכ תא םדא ןסרי לכה תולככ .בלה ערקנ ולאכ תוטושפ תוביסנב םג .וכרד
.ול חלסי יכ ןוחטיב ךותמ ולו ,רעצב ,ובוהא
137
Sand Burial
Thinking they were only being playful, I allowed my
friends to bury me up to my chin in sand, and then they
abandoned me. Evening was approaching, and with it the
fear that the tide would cover my head and drown me. At
some distance on the waterline, a woman with a large pear-
shaped body sat with her back to me. I shouted for help,
but the noise of the waves overpowered me. I shouted and
shouted at the top of my lungs, until I was absolutely cer-
tain she was close enough to hear me, but the large pear-
ish woman kept sitting there without moving, looking at
the sea. The sun soon disappeared and darkness fell, and I
began preparing for my death, buried in the cold sand. A
large wave was about to pummel me, but just as it broke
over my face, I felt the gripping sand soften in the water
and after a brief struggle I managed to break free. I turned
to leave, but changed my mind when I noticed the woman
still sitting by the sea as ripples lapped at her knees. I ap-
proached her, fearful with every step. When I got close,
her back seemed to suddenly loom up. Then a bathing cap
full of dark hair bobbed on the water.
138
לוחב הריבקה
ךכו ,רטנסל דע לוחב ינרבוקל ירבחל יתרתה ,םהל קחשמ תנווכש יבשוחב
.ינעיבטתו ישאר תא הסכת תואגה יכ ששחה ומעו ברק ברעה .ינושטנ םה
יתקעצ .ילא הבגב לודגו יסגא ףוג תלעב השא הבשי םימה וק לע המ קחרמב