The hoopoe called the dove and deloused it with the tip
of her beak. The dove saw that it was good and stayed in
the nest of the hoopoe, who diligently preened the dove’s
feathers, from the tip of the right wing to the tip of the left.
When the hoopoe had finished, she said: Now fly away.
The dove refused. The hoopoe plucked a feather and the
dove cried out in pain. Fly away! She refused again. The
hoopoe plucked out the dove’s feathers one by one until
the dove was naked and could no longer depart the nest of
the hoopoe, who soared away to build herself another nest.
86
הנויהו תפיכודה
הנויה התאר .הרוקמ קוֹדְב היניכ תא התלפו הילא הנויה תא הארק תפיכודה
ףנכ הצקמ ,הדיקשב הנויה תוצונ הצניס וזו תפיכודה ןקב הראשנו בוט יכ
השלת .הנאימ הנויה .התע ,יפוע :הרמא המייסשכ .לאמש ףנכ הצק דעו ןימי
תא תפיכודה הטרמ .הבריס בוש !יפוע .באכב הגרג הנויהו הצונ תפיכודה הל
ךותמ ףועל דוע הלכי אלו הירע הנויה הרתונש דע ,וז רחא וזב הנויה תוצונ
.רחא ןק הל התנבו םשמ החרפ רשא תפיכודה ןק
87
The Reader
The reader’s eyes roamed the lines while she propped her
head on her hand distractedly. Her gaze was focused and
a slight knot of constriction showed on her forehead. From
time to time her fingers brushed away a fringe of hair, grazed
her nose or lips, or touched her face offhandedly in some
other way. At one point her expression changed slightly,
and her eyes jumped up a little so as to go back to the be-
ginning of a paragraph.
88
תארוקה
הטבמ .םישמ ילב הדי ףכ לע ןעשנ השארו תורושה לע וטש תארוקה יניע
היתועבצא ויה םיתעל .החצמ לע הרכינ ץוויכ לש הלילק תואו זכורמ היה
העיגנ תועגונ וא היתפש לע וא הפא לע תורבוע ,התירולב ילוש תא תוטיסמ
וצפק היניעו ,טעמ התעבה התנתשה םיעגרה ןמ דחאב .הינפב תרחא תיבגא
.הקסיפ לש התליחתל רוזחל הנווכב הלעמ טעמ
89
The Pilgrims
The pilgrimage took longer than expected. Desperate and
exhausted, the pilgrims began to suspect they were lost.
The map contradicted the compass. This discrepancy still
unresolved, an argument erupted about whether they were
to have brought an offering. In the midst of the wilder-
ness, a large ostrich appeared to them in a vision, laid an
egg, and announced that they had reached their destina-
tion. After she left, they cracked open the egg and found
that it was empty.
90
םיניילצה
םדשח רועינ רשאכ ויה םישושתו םישאוימ .הפוצמהמ ךראתה םיניילצה עסמ
רבכו ,וז היגוס הרתפנ אל דוע .ןפצמה תא הרתס הפמה .ךרדב םה םיעות יכ
,ןומישי עצמאב .החנימ םאצומ םוקממ איבהל םהילע היה אמש חוכיו עלגתה
זוחמ תא ואצמ יכ הרשיבו הציב הליטה ,ןוזחב הלודג ןעי רופיצ םהל התלגתה
.איה הקיר יכ וארו הציבה תא ועיקבה ,הכלהש ירחא .םצפח
91
Five Minutes
At the same moment we were all seized by an understand-
ing of what was about to happen in five minutes. Five min-
utes later, there we were, immersed in memories of the past.
Once, long ago, our lives were filled with anticipation and
plans for the future. Soon all that will vanish into obliv-
ion, or at least so it seems now.
92
תוקד שמח
.תוקד שמח דועב שחרתהל דיתע המ הנבהה ונלוכ תא הספת עגרה ותואב
ואלמ ,זא יא ,םעפ .רבעה תונורכזב םיעוקש ונחנא הנהו ,תוקד שמח רובעכ
תוחפל וא ,הישנה םוהת לא םלעי הז לכ בורקב .תואבל ןונכתו היפיצ ונייח
.תעכ המדנ הז ךכ
93
The Reined Horse
The horse blinked and shook his head, but could not rid
himself of the flies that pestered his eyes as they tried to
sip his tears. He was accustomed by now to the anguish
imposed by the bits at the corners of his mouth and barely
noticed it, but the lacrimation it seemed to produce per-
sisted, and the horse did not know how to stop. At night
the harness and reins were removed, and the flies fled
the darkness and cold. Suddenly, the horse did not know
whether or not he was crying.
94
ןסורמה סוסה
ולפטנש םיבובזה תא שרגל חילצה אל לבא ,ושאר רענמו ףעפעמ היה סוסה
אלו לגרתה רבכ ויפ תונרקב ןסרה ןובאד לא .ויתועמדמ םוגלל םתוסנב ויניעל
ךיא סוסה עדי אלו רידת ךישמה ךכמ םרגנ המודמכ רשא עמדה םלוא ,וב שח
הכישחה ינפמ וקלתסה םיבובזה וליאו ,ןסרהו המתירה ורסוה הלילב .ורצועל
.ואל םא אוה עמוד םא סוסה עדי אל ,םואתפ .רוקהו
95
The Burnt Vil age
We parked under a large rock and, with our back to it,
watched the village go up in flames. After the fire died
down, the charred remains no longer drew our gazes. Our
eyes wandered to the smoke curling its way up to the sky,
a column fading to pink and orange in the sunset.
96
ףורשה רפכה
ךוש ירחא .תובהלב הלועה רפכב וננובתה וילא ונבגבו לודג עלס תחת ונינח
ןשעה לא הדדנ ןיעה .םימחופמה םידירשה טבמה תא וכשמ אל רבכ ,שאה
.העיקשה רואב המיתכמו הדירוומ ותרומיתו םורמה לא וכרד סכעמה
97
Dating
And what about these ruins? Which era are they from? I
asked the archaeologist. He blushed and muttered: Ask the
general. Why was all this destroyed? I asked the general,
who sighed: That is for the archaeologist to say.
98
ךוּרָאית
קימסה .גולואיכראה תא יתלאש — ?ןה תע וזיא לש ?הלא תוברוחל רשאב המו
תאז :חנאנש ,לרנגה תא יתלאש — ?הז לכ ברחוה עודמו .לרנגל הנפ :ריטפהו
.גולויכראה עדֵי
99
The Minister’s Driver
The dark window of an official vehicle slowly slid down
and the pale face of the Minister’s driver peered out like
eyes over sunglasses. The Minister has an urgent meeting!
What is the route to the Council? he asked.
Turn right at the square, replied the local woman.
Fifteen minutes later the Minister’s car appeared again,
from behind her, and the dark window rolled down once
more: We’ve circled the entire
neighborhood! There is no
signage, the road is pitted, delinquent children threw stones
at us, the windshield shattered and the car filled with the
stench of rubbish, and now we are right outside the Coun-
cil building! Why did you not say it was here?
You did not ask where it was, she answered. You asked
what the route was.
100
רשה לש וגהנ
וציצה רשה גהנ לש םירוויחה וינפו וטיאל דרי דרש תינוכמ לש ההכה הנולח
תיבל ךרדה המ !רשל הפוחד השיגפ .שמש-ףקשימ לעמ ןיע ומכ הצוחה
העש עבר רובעכ .תימוקמה הבישה ,רכיכב הנימי הֶנפ .לאש אוה — ?הצעומה
.ההכה ןולחה לוגנו ,הבּג ןוויכמ ,רשה לש ובכר חיגהו בש
ונינפל הנה וישכעו ,תותפשא תנחצ תינוכמה האלמנו השמיש הצפינש ,ןבא
!?ןאכ אוהש ְתרמא אל המל !הצעומה תיב
.ךרדה המ אלא — תימוקמה התנע — אוה ןכיה תלאש אל
101
Bright Morning
One day the sun made a particular effort to dazzle. The
morning was so bright that one could see the rare animals
gathered in the midst of the thickest bushes and in the
depths of the deepest caves. All the people were visible
through building walls like embryos in an X-ray—even
prostitutes, spies, prisoners in solitary confinement, and the
dead in their graves. By noon, everything that was always
visible had vanished under the blinding light. You your-
selves were as white as a burned photograph, as were your
houses, your families and your acquaintances. Only if, by
chance, one of your loved ones was interred somewhere in
absolute darkness and isolation, would he have been visible
to you on that day. You would also have been able to detect
your cat if, as luck would have it, he was black.
102
ריהב רקוב
היה ןתינ יכ דע ריהב הכ היה רקובה .ריאהל דחוימב הלדתשה שמשה דחא םוי
יכבנבו רתויב םיכובסה םיחישה יככותב תופפותסמ תורידנה תויחה תא תוארל
םירָבּוע ומכ םיניינבה תוריק ךרד וארנ םישנאה לכ .רתויב תוקומעה תורעמה
.םהירבקב םיתמו םיקוניצב םיריסא ,םילגרמ ,תונוז וליפא — ןגטנר םולצתב
םכמצע םתא .םירֵונסה רוא תמחמ רתסנ ךפה יולג דימתש המ לכ ,םיירהצה דע
,םא קר .םכיברוקמו םכתחפשמ לכו ,םכתיבו ,ףורש םולצת ומכ םינבל םתייה
דבלב ותוא — רגסהבו הרומג הטלעב והשנכיה בוחת םכיריקימ דחא היה ,הרקמב
.אוה רוחש ,לזמב ,םא ןיחבהל םתלוכי םכלותחב םג .הזה םויב תוארל םתלוכי
103
The Interviewer
I was surprised to find myself attracting such keen interest
from such a beautiful young woman. When she finished
showering me with her inquiries, I was planning to ask
the interviewer two or three questions of my own. But she
shook my hand and went on her way, as though her curiosity
had suddenly dissolved. Perhaps I said something wrong.
104
תנייארמה
ינחלקל המייסשמ .הפי הכ הרוחב דצמ בר הכ ןיינע ךשומ ימצע תולגל יתעתפוה
ילשמ תולאש שולש וא םייתש תנייארמה תא לואשל יתנווכתה ,היתוישוּקב
התונרקס םואתפב הגגופתה וליאכ ,הכרדל הכלהו ידי תא הצחל וז םלוא —
.רדסב אל והשמ יתרמאו ןכתי
105
The Twins
So similar are my twin brother and I, that we ourselves
cannot tell who is who. Sometimes I call him by my name,
and sometimes he takes my exams and fails. Still, everyone
else can easily tell us apart.
106
םימואתה
.ימ והימ לידבהל ונמצע ונא םיעדוי ןיא יכ דע ,ינאו ימואת יחא םיהז הכ
לכב .םב לשכנו ינחבמל שגינ אוה םימעפלו ,ימשב וילא הנופ ינא םימעפל
.לקנב וניניב ןיחבהל םיחילצמ ונתלוז םלוכ לכ ,תאז
107
Travel Diary
We roamed around a foreign city, seeking out its famously
glorious sites. A businesswoman from a neighboring coun-
try refused to show us her map since the places she loved
were sickeningly overrun with tourists as it was. We asked
a freckled native for directions, but we could not say the
name of the site we were seeking because the sites were
too numerous and their names too difficult to pronounce.
The native gestured with his hands to show us the way
army of a lauded conqueror had passed. He then removed
his tie and bequeathed it to us, claiming we had to look
more respectable. Not one of us knew how to tie a tie, and
so Zruya wrapped it around her neck like a scarf. When
we found the ancient arch, Shmil and Zruya became mis-
chievous. He carried her on his shoulders and she removed
the keystone from its place. The arch collapsed and bur-
ied Zruya underneath. The townspeople’s ire was aroused
and at first they refused to rescue our friend. Being a tal-
ented fabulist, however, I was able to convince them that
the destruction of the arch was an expression of our pro-
test against war and occupation. Zruya is well, but the tie
was lost among the stones.
108
עסמ ןמוי
םיקסע תשא .םבהרב םימסרופמה הירתא רחא ונרתו הרז ריעב ונטטוש
םיבוהאה היתומוקמ תויה תאפמ התפמ תא ונל תוארהל הבריס הנכש ץראמ
אל םלוא ,שמונמ דילימ תוארוה לואשל ונינפ .ונידעלב וליפא ארזל םירייותמ
םהיתומשו ידמ םיבורמ םירתאה ויהש רחאמ ונשקובמ רתא םשב בוקנל ונעדי
,תינומדק תשק לא ךרדה תא וידי תווחמב ונל הוויח דיליה .היגהל ידמ םישק
ותבינע ריתה ןכמ רחאל .לוגד שבוכ לש ואבצ לכ הדעב רבע התעשב רשא
עדיש דחא ונב היה אל .רתוי םידבוכמ תואריהל ונילעש הנעטב ונל הּבדינו
תשקה תא ונאצמשכ .ףיעצכ הראווצל היורצ התוא הכרכ ןכלו ,הבינע דונעל
הפלש איהו ויפתכ לע הּמירה אוה .סדנוק חור היורצבו לימשב הסנכנ ,המודקה
רחינ .היתחת היורצ תא הרבקו הטטומתה תשקה .המוקממ השארה ןבא תא
יאמזוג יתויהב םלוא ,ונתרבח תא ץלחל הליחתב ונאימו ריעה ישנא לש םפא
תומחלמ דגנכ ונתאחמ תא אטיב תשקה ןברוח יכ םענכשל ידיב הלע ינורשכ
.םינבאב הדבא הבינעה לבא ,םולש היורצל .םישוביכו
109
Entrepreneurship
I was taught that success comes to those with gumption,
and so I spent my life launching business ventures and en-
terprises, all of which ended in utter failure. My revenue
never once exceeded my expenditures. I continued to en-
tice investors even after losing all my assets in bankrupt-
cies, and was therefore forced to deposit my limbs with
Shank & Stump Lienholders and my tendons with Sinew
& Thews Receivership. Fortunately, I managed to obtain
a large loan by offering my gumption as guarantee, and
after subsequently mortgaging my hastiness, I finally set-
tled my debts.
110
תוּמזי
םימזימב ייח תא יתיליכ ןכלו ,הישות ילעבל תחטבומ החלצהה יכ ינודמיל
תא וסיכ אל ןדועמ יתוסנכה .םיצורח תונולשיכ ולשכ םלוכש םייקסע תומזויו
,לגר תוטישפב יסכנ לכמ יתדירי ירחא םג םיעיקשמ תותפל יתכשמה .יתואצוה
ה"סש ידיב ידיג תאו םילקעמ ח"מר ידיב ירבא תא דיקפהל יתצלאנ ןכלו
יתיישות תא יתעצהשכ הלודג האוולה יל הרשפאתה ,ילזמל .םיאמשו םיסנוכ
.י ַשונל יתובוח תא ףוסבל יתרדסה יתוזיזפ ןוכשימ םעו ,תוברעל
111
Silence Is Golden
No one knows who the wisest woman in the universe is
because she does not publish books or lecture in academe.
One may presume that she fully comprehends the futility
of advancing humanity.
I once sent my philosophical queries to a wise man via
email, but he was too far-sighted to reply. Or perhaps an
email address is of no use to such a genius, or possibly he
never bothered to learn how to read and write. In a later
missive, I wondered whether he had spared me the secrets
of his wisdom for my own benefit, so as not to unsettle my